נולדתי ב-1939 בעיר הנקראת קטיט היו לי שלוש אחים בומה,אמה,ועוד אחות קטנה שלא שרדה את השואה מצבנו לפני השואה היה טוב הלכנו לבית ספר היו לי חברים ובבית היה מה לאכול שפרצה השואה לקחו את כולנו למכנה ריכוז בהתחלה המכנה היה שיך לגרמנים אבל השילטון עבר לרומנים שהם היו פחות אכזריים מהגרמנים אמא שלי הלכה לעבוד אצל גיוה והגויה נתנה לה לישון אצלה ולאכול תמורת עבודה אימי היתה נראת כמו גויה לכן היה לה קל להתחמק מהרומנים.בלילות אח שלי היה לוקח אותנו לאמא שלי כי הוא ידע את הדרך זאת היתה דרך אפלה ביער אבל אחי היה יודע איך לחמוק ולהגיע בדיוק לכפר של אמא שלי.יום אחד תפסו אותנו בורחים הרומנים לקחו אותי ורצו להצליף בי אבל אחי קפץ עלי והוא קיבל את המכות. שהרומנים ראו שאין להם מה לעשות איתנו הם אמרו בכול העיר הודעה כזאת "כול מי שרוצה לצאת מהעיר ויש לו כסף חפצים או דברים שוי ערך שיתן לנו ואנחנו נשחרר אותו"אמרנו לאימנו ואמא שלנו נתנה לנו כסף ובזכותו השתחררנו ויצאנו לאימא שלנו אמא שלנו לקחה אותנו וחזרנו למקום מגורים הראשון שלנו בעיר קטיט כעבור כמה שנים הולדנו שתי ילדים בן ובת שהם גדלו רצינו לעשות עלייה לישראל אבל הרשויות לא נתנו לנו כעבור עוד כמה שנים אבי שיחד את השומר והוא נתן לנו לעלות לישראל.כיום יש לי 6 נכדים אני מתגוררת בכפר סבא והיום אני יכולה להרשות לעצמי דברים שלא יכולתי להרשות לעצמי בתקופת השועה
